שלש ואח' נ' ומסורה ע"ר ואח'

החלטה

1.בפני בקשה מטעם המבקש, ליתן צו עיקול זמני, להבטחת ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן, בתביעה שהגיש המבקש בגין נזק גוף שנגרם לו בעת שעבד באתר בנייה בפתח תקווה.

2.הבקשה הוגשה במעמד צד אחד. בהחלטה מיום 19/5/14, נקבע שאין מקום ליתן צו במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון להיום.

3.המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

4.בהתקיים שני תנאים מצטברים, ייעתר בית המשפט להטלת צו עיקול זמני, והם:

א. קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה.

ב.כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

כמו כן, ישקול בית המשפט את הנזק שייגרם למבקש לעומת הנזק למשיבה או לאחר, האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה מן הנדרש.

5.על פני הדברים, נראה כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. אין חולק בין בעלי הדין בדבר קרות האירוע במהלכו נפגע המבקש. המחלוקת הקיימת בין הצדדים הינה בדבר אחריות המשיבה לאירוע. כמו כן, אין מחלוקת שהאירוע נגרם באתר המוחזק על ידי המשיבה. בנסיבות אלו, אני סבורה, שהבקשה עומדת בתנאי הראשון וכי האחריות לקרות האירוע תתברר בהליך העיקרי.

6.באשר לתנאי הנוסף שקבוע בתקנה 374 (ב) לתקנות, הנוגע לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המקימות חשש סביר, על הכבדה בביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן, נקבע, כי יש צורך בראייה בדבר קושי ממשי של המשיבה לעמוד בביצוע פסק הדין ואין די בהגשת תביעה כדי להצדיק הטלת עיקול (ראה רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס, מאגרים משפטיים).

7.יצוין כי התצהיר שצורף כתמיכה לבקשה להטלת עיקולים, הינו תצהיר כללי למדי שאין בו התייחסות מפורטת למצבה הכלכלי של המשיבה. אין בו פירוט על סמך מה מבוססת הטענה כי המשיבה תבריח נכסים. כל שנטען בתצהיר כי קיים חשש שהמשיבה תבריח נכסים. המבקש לא פרט על סמך מה הוא מבסס טענה זו, ועל פי התצהיר, מדובר בטענה סתמית, כללית שלא גובתה במסמך או בראיה. נמצא, על פי הבקשה, שלמשיבה מספר נכסי מקרקעין ואין כל ראיה בפני המעידה כי מצבה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר לה לעמוד בתוצאות פסק הדין, אם יינתן לחובתה.

8.עוד יאמר, כי גם לאחר החקירה שנערכה למבקש. לא מצאתי כל בסיס עובדתי לטענה בדבר הברחת נכסים, והטענה נטענה בעלמא ללא כל ביסוס.

9.המבקש העיד, במסגרת החקירה הנגדית, שהוא יודע לפעמים, שהמשיבה הייתה מאחרת בתשלומי השכר והעבודה נעצרה. ראשית, דבר מזה לא הובא במסגרת התצהיר, שנית, המבקש העיד כי לא הגיע למקום העבודה באופן רציף בשל הצורך בהיתר שהייה, עוד העיד המבקש כי בכל ענייני הכספים שאביו קיבל באמצעות שיקים של המשיבה, הוא לא ידע דבר (ע' 3 שורות 20-21 לפרוטוקול). המסקנה המתקבלת מעדותו של המבקש כי ידיעותיו בנוגע לניהול העבודה שהתבצעה באתר, קלושות עד כי לא קיימות כלל ואיני מקבלת את עדותו לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה.

10.לאחר ששקלתי את הנסיבות, לאור כתבי הטענות, התצהיר והחקירה, הגעתי לידי מסקנה כי המבקש לא הביא כל תשתית ראייתית לכך שהמשיבה נוקטת ו/או תנקוט, בהליכים להברחת נכסים וכי היא לא תוכל לעמוד בביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן לחובתה, זאת גם בהתחשב בגובה החוב. כאמור, למשיבה מספר נכסי מקרקעין, כמפורט בבקשה עצמה. למען השלמת התמונה אציין בעניין זה, שלמעט זיהוי המקרקעין, לא הביא המבקש כל ראיה בנוגע לאותם מקרקעין, למה הם משמשים והזכויות הקיימות על גבי המקרקעין.

לסיום חלק זה, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

11.מאחר ואין די בשאלת קיום עילת תביעה, ומשלא עלה בידי המבקש להרים את הנטל בנוגע לשאלת ההכבדה, התנאי השני הדרוש להטלת עיקול, אני דוחה את הבקשה להטלת עיקולים.

בשולי ההחלטה אוסיף, שנוכח התוצאה לפיה הבקשה אינה עומדת בתנאי השני, לא מצאתי לנכון לדון בטענות הצדדים לעניין מאזן הנוחות.

12.אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 ימים מהיום.

13.המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ד, 24 יוני 2014, בהעדר הצדדים.